פסק-דין בתיק ע"פ 15146-06-11

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיאה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן) בת"פ 4963/07 מיום 25.5.2011.

המערער הורשע בעבירה של התפרצות, בעבירת גניבה, בעבירה של החזקת מכשירי פריצה, בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב ובעבירה של היזק בזדון. האירועים, כפי שהתבררו בהכרעת הדין, התרחשו ביום 1.11.07 בשעות לפני הצהריים, שעה ששני מעורבים נוספים התפרצו לדירה בקריית ספר, עקרו ממקומה כספת, תוך שימוש במיכשור כבד, גנבו רכוש רב, ובאותה עת המערער היה ברכבו בחניה ממול הדירה והסיע את המעורבים האחרים למקום האירוע וממנו.

המערער נדון לעונש מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, למאסר מותנה ולתשלום פיצוי למתלוננת בסך 7,500 ש"ח.

המערער הינו כבן 48, ובעברו ארבע הרשעות בעבירות רכוש שונות, שהאחרונה בהן משנת 2007, בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון והחזקת מכשירי פריצה, בגינן נדון לקנס ומאסר על תנאי.

עיקרי טיעונו של הסנגור התמקד בשאלת אחידות הענישה, והוא מפנה לכך שעל אחד משני השותפים, אשר הורשע באותן עבירות ובגדר אותם אירועים, נגזרו 20 חודשי מאסר בלבד, על אף שאותו שותף צירף תיק נוסף של התפרצות ועברו מכביד, יותר משל המערער. הסנגור לא התעלם מכך כי בית המשפט שדן בעניינו של השותף זקף לזכותו את העובדה שאותו שותף הודה וכן את גילו הצעיר, ואולם, לטענתו, היה מקום להתחשבות גם בנסיבותיו האישיות של המערער, אדם מבוגר שמאסרו הראשון והאחרון היה בשנת 2001 ובשנים האחרונות סר מדרך הפשע לחלוטין. עוד הפנה הסנגור לכך שחלקו של המערער בעבירות לא היה דומיננטי, שכן שני השותפים האחרים עסקו בפריצה ובגניבה ממש, ואילו המערער המתין ברכב מחוץ לבית.

דין הערעור להתקבל. מהנסיבות שפורטו לפנינו עולה שלא ניתן משקל הולם לעיקרון בדבר אחידות הענישה, כך שלא קיימת אחידות ותאימות בין העונש שנגזר על המערער ובין העונש שהושת על אחד משותפיו (השותף הנוסף נדון בגין שורה של עבירות נוספות לעונש חמור יותר, ונאמר לגביו כי הפך את העבריינות למשלח יד). מגזר דינו של השותף עולה כי לחובתו עבר מכביד מזה של המערער, על אף גילו הצעיר, והוא נדון כאמור בגין שתי עבירות של פריצה לבתי מגורים. אכן, השותף הודה בביצוע העבירות, ואולם, אין בשיקול זה כדי להצדיק פער כה גדול בענישה בין המערער שנדון בגין פרשה אחת לעונש של 30 חודשי מאסר, לבין השותף, אשר נדון בגין שתי פרשות לעונש של 20 חודשי מאסר. בנסיבות אלה סברנו, כי יש להפחית מעונשו של המערער. כאמור, נתנו דעתנו גם לכך כי לפנינו מערער בן 48 שלחובתו ארבע הרשעות בעבירות רכוש, כאשר גיליון ההרשעות הקודמות שלו משקף התמתנות בעיסוקיו הפליליים, כאשר העבירה הנוכחית מקלקלת את השורה.

לפיכך, התוצאה היא שהערעור מתקבל במובן זה שעונש המאסר לריצוי בפועל שנגזר על המערער יעמוד על תקופה של 18 חודשים, במקום תקופת 30 החודשים שנגזרו עליו על ידי בית משפט קמא, בניכוי ימי המעצר כפי שקבע בית משפט קמא. יתר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם. הפיצוי ישולם לא יאוחר מיום 1.10.2011, לפי רצון המערער, המבקש להיטיב עם המתלוננת.

המערער יתייצב לריצוי עונשו כפי שייקבע על ידי השב"ס, לאחר מיון נוסף שיתבצע לו (על אף שנעשה כבר מיון אחד), ביום 1.11.2011.

<#4#>

ניתן והודע היום, י"ד אלול תשע"א, 13/09/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: ענת גבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: